עברתי איתה על תמונות הפייסבוק של חברה שלי יום אחד. היא התעניינה במה שכולם לובשים והיה לי כיף לדמיין איך נראות כל החברות שלה בלי הבגדים האלה. כולם היו באמצע עשרים ומשהו, הלכו לים או למועדון לילה ותמיד בלבוש קטן ודל. החברה שלי ג’ני היא סופר מגניבה ולא אכפת לה להעיר עליהן הערות גסות אז נהניתי מאוד.
הגענו לתמונה של ג’ני, החברה הכי טובה שלה אמילי ועוד כמה בנות, כולל הברונטית הקטנטנה הזו, שהחליקה את השיער עם הפוני שלה לאחור כדי שהיא הייתה מוכנה לעסקים. השמלה שלה הייתה סטרפלס, מספר קטן ונמתח שחור שבקושי הצליח לכסות את החצי הראשון של ירכיה. פס אופקי זהב חצה מעל הציצים העליזים והיפים שלה והמספר הפרובוקטיבי של הסטרפלס היה נמוך מספיק כך שהיא עדיין הפגינה מחשוף ולכאורה סובבה ראש של כל גבר עם החלק העליון שלה למטה כדי לראות את הנוף.
המסגרת הדקה והגמישה שלה הושענה על כמה משאבות כאילו היא הפסלון הקטן על גבי גביע שניתן לילדות הכי עצבניות ומרגשות.
ג’ני קצת חייכה ואמרה, “אתה אוהב אותה, הא?”
“בטח” אמרתי. “מי זאת?”
“זו אחת מחברותיה של אמילי מלוס אנג’לס. ג’קלין. אני לא יודעת את שם המשפחה שלה. היא יצאה לווגאס לבמה. היא ילדה פראית. סוג של גסה.” ג’ני עמדה ללחוץ על התמונה הבאה כשעצרתי אותה.
“כן?” שאלתי. “למה את מתכוונת?”
“בלילה שצולמה התמונה הזו, היא דפקה שבעה בחורים בחדר האמבטיה של המועדון באותה שמלה עגומה”.
נרתעתי, “מה? איך? את משקרת!” ג’ני ליטפה אותי דרך המכנסיים. “זה גורם לך לאהוב אותה יותר, מותק?” זה היה. “רק אל תשקרי. את ברצינות אומרת את האמת?”
מהנהנת בכנות היא עקבה אחר קווי המתאר של איברי הנוקשה באצבעה. “היא גדושה, צבועה בצמר, זנותית. זה היה קשור למדע.”
“למה את מתכוונת, מדע?” שאלתי.
“הדבר הראשון ששמתי לב אליו היה כשכולנו התלבשנו, אחת מחברותיה האחרות של אמילי לינדזי הזכירה שג’קלין לא לבשה תחתונים. רק השמלה הזאת.” היא הצביעה על המסך על הילדה שעמדה ממש מימין לג’ני בשמלה השחורה הקטנה והמטופשת וליטפה אותי דרך המכנסיים שלי.
“את מתכוונת שהיא לא לובשת שם תחתונים?” משהו במה שג’ני עמדה אליה והידיעה שהיא הולכת לקומנדו הפכה את הכל להרבה יותר חם.
“זה נכון.” היא אמרה ופתחה את כפתורי המכנסיים שלי. “אני לא מאמין כמה קשה לך עכשיו! אם הייתי יודעת שהדבר המלוכלך הזה ידליק אותך, הייתי מספרת לך את הסיפור הזה לפני שנתיים!”
“איך את יודעת שזה היה שבעה בחורים?” שאלתי בזמן שג’ני טיפלה באדיבות לצרכיי המיידיים.
היא נתנה לי לחיצה חזקה בבסיס ונהנתה לרגע מהגבריות הזקופה שלי. “שאלתי אותה אחר כך. בכנות היא אמרה שהיא לא יודעת בדיוק, אבל זה היה צריך להיות יותר משבע כי זה הרגע שבו היא ממש כואבת”. “מה?”
“היא אמרה שהיא עושה דברים כאלה כשהיא והחבר שלה נלחמים. אני לא יודעת אם היא עושה את זה כדי לעצבן אותו או שהיא רק רוצה להשיג את שלה… בכנות חשבתי שהיא פשוט זבל ולא רציתי להתקרב כל כך.”
היא הרגישה אותי מתאמץ בידיה הקטנות ונישקה אותי. “נסה להגיע לסוף הסיפור לפני שתגמור, בסדר מותק?”
“את תמשיכי לדבר ואני אעשה כמיטב יכולתי.” אמרתי.
כתבות נוספות
