שמי יוני ואני בן 45 כשאני כותב את זה. ב-2002 הייתי בן 25, צריך לומר גבוה, עם שיער שטני, עיניים ירוקות וגוף רזה (הייתי עושה אקרובטיקה). הייתי נשוי לבחורה בשם שני, היא הייתה אז בת 21, בחורה סופר מושכת, גובהה 75 מטר, פרופורציות טובות, עם שיער חום, עיניים חומות וחזה קטן ועליז. היא פרנואידית, היא יודעת את זה. נישואים היו טעות מההתחלה, וזה היה אחד מהמצבים האלה שכולם חוץ ממני הכירו. אחרי כשנה הקשר התחיל להידרדר, ואחרי כשנתיים גיליתי שהיא בגדה בי עם איזה בחור במשרד, וכבר אפשר לראות שזה פחות או יותר נגמר.
היא עברה מהר מאוד מהבית ואני אסיר תודה על כך, אחרת הדברים היו יכולים להסתבך ולהיגמר גרוע יותר. לא היו לנו ילדים אז והרכוש היחיד שנלחמנו עליו היה הבית, והוחלט שאשמור ואשלם את חלקה. זה היה גירושים חלקים למדי.
ברגע ששני יצאה מהבית, חברים ידעו שנפרדנו, הטלפון צלצל, וחברים הציעו תמיכה ושאלו אותי מה שלומי. בין השאר קיבלתי טלפונים מחברים ותיקים, כמה מחברים משותפים ואפילו שניים מחברי ילדות של שני. כמעט כולם בטלפון הסכימו על דבר אחד: שני הייתה ילדה בעייתית, בלשון המעטה.
תפנית בעלילה:
כמה שבועות אחרי ששני עזבה אותי, התקשרה אלי אמה, דנית. דנט היה בשנות החמישים לחייו, אולי חמישים ושלוש או חמישים וארבע. היא הייתה גרושה מאביה של שני שנים רבות והתחתנה בשנית עם אדם בשם רפי שגם איתו הסתדרתי מצוין. היא הייתה באותו גודל כמו בתה, בלונדינית, בערך באותו גובה ורזה, אולי עשרה קילוגרמים כבדה ממני, והיו לה אותן עיניים חומות. הפטמות שלה קצת יותר גדולות משל שני, אבל הן עדיין נראות נחמדות ומוצקות. יש לה גוף מאוד מסודר. תמיד הסתדרנו טוב מאוד, למעשה פגשתי אותה רק פעם אחת, כשהיא הסכימה להתחתן איתי, ודנית התעקשה שאקרא לה בשמה הפרטי מההתחלה. שני ואני מבלים את רוב החופשות שלנו בנסיעה לבית אמה ואחר כך לדירתה בחוף הרצליה עם דנית. היינו כל כך פתוחים איתה, וזה היה מרענן.
מאוד דומה לשיחות של דנית ולאלה שקיבלתי מאנשים אחרים: “איך את מרגישה?, מה שלום המשפחה שלך?, מה שלומך?” אז’. היא סיפרה לי כמה היא מצטערת, דיברה על שני, איך היא לא יודעת מה היא עושה, כמה היא מבולבלת, בלה בלה בלה – ולבסוף הודיתי לה שהתקשרה וניתקתי.
כחודש לאחר מכן היא התקשרה אליי שוב. ממש כמו בשיחה הקודמת בהתחלה, היא שינתה פתאום את כיוון השיחה, מה שהפתיע אותי קצת.
“יצאת עם מישהי חדשה?” שאלה.
היססתי ועניתי – “אוי לא” למעשה פגשתי שתי נשים שונות לאחר ששני עזבה, אבל עורך הדין שלי אמר לי שאם אתחיל לצאת עם נשים, עדיף לפני שהגירושין ייפתרו. תיזהר. בכל מקרה, היא המשיכה – “אוי בבקשה, יוני, אתה יכולה להגיד לי. אני יודעת שהנישואים שלך הסתיימו. אני לא הולכת לספר לאף אחד, במיוחד לבת שלי, אני רק חושבת שהיא עזבה מלכתחילה. אתה מבאס. הכי אכפת לי ממך ואני רוצה לראות אותך ממשיך ומגיע לך יותר טוב אז אתה יוצא עם מישהי?
“טוב, כן, אני יצאתי.” הרגשתי בנוח לספר לה. “בסדר. איך קוראים לה?”
“למעשה פגשתי כמה נשים שונות”, עניתי.
כתבות נוספות